<h1>שו"ת הרא"ש כלל כ' סימן ט"ז—ב'</h1>
<h2>דף נז.</h2>
ובהיותנו בברצילונה אירע שנשבר גף אווז סמוך למקום חבורו ולא נשמט, וכתב הרשב"א עוד לאדוני אבי נר"ו ז"ל התורה חסה על ממונן של ישראל ואלו הייתי דן מעצמי להיתר אני דן, לפי דשמוטת הגף אמרו ולא שבורת הגף. ולדעתי אין לחוש שמא נכנס קורט העצם לפנים ונקב הריאה, דאפילו נכנס אין לחוש שמא נכנס וניקב הריאה, שלא אמרו אלא בקוץ שנכנס בדוחק, אבל בשבירת העצמות לא. שאם כן אף נחוש שנשתברו העצמות אפילו במיעוטן ואפילו באחת מהן סמוכות לריאה ולשאר הדברים שנקיבתן במשהו, אלא שאין אומרים כן אלא בקוץ כמו שאמרתי. אבל מה אומר ושמעתי משם תלמידי רש"י ז"ל שהיו אוסרין משם רבותיו ז"ל. ומצאתי בתשובות שאלה שאלתי מרש"י על הגף שנשבר ואמר בכנף לא מיטרף אך חותכו מן הפרק והשלך. אבל אם נשבר למעלה לצד הגוף חיישינן לריאה וצריך בדיקה. ועכ"ז אני מחזר להתיר כשאני רואה העצם הנשבר שאין בו עוקץ אלא שבירתו בעיגול, ואפילו באת להתיר גופה אני חותך הכנף לפי שיצא העצם לחוץ ולא היה עליו אלא עור והעור לבדו אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך. ואני מסתפק אם בר גוזלא דוקא בלבד ואווזא דלא רכיך כל כך לא, או דילמא כל עוף רכיך הוא, ומשום שהיה מעשה בבר גוזלא אמרו [ע"ו ע"ב] שאני בר גוזלא דרכיך. ואתה בנפה שלך תבור, עכ"ל. ואדוני אבי נר"ו השיב שאין להסתפק בשבירת הגף, וכי להוסיף על הטרפות יש, כמו שכתוב לעיל. ומספק אמר לחתוך הכנף. וכן נראה לאדוני אבי נר"ו שאין להקל מספק בשאר עופות הואיל ולא קאמר שאני עוף דרכיך. אמנם בעל התרומות [הלכ' טרפות סימן כ"ד] אינו מחלק שכתב שאני בר גוזלא דרכיך אבל בבהמה בעינא רוב הכיסוי מן הבשר. וכן מצאתי בשם ר"ח ז"ל בר גוזלא דרכיך עור מצטרף לבשר אבל בבהמה לא. וכן ר' אליעזר ברבי נתן כתב עוף סתם ולא בר גוזלא. ותמה אני על הלשון שכתב הרשב"א ז"ל, ולא היה עליו אלא עור ועור לבדו אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך, דכי ה"ג אפילו בבר גוזלא אינו מועיל דהא לאיכא דאמרי בבהמה עור משלים לבשר, מיעוט עור משלים לרוב בשר, ובבר גוזלא עור מצטרף לבשר, פי' חציו עור וחציו בשר, וכן הלכה כמו שפסק ר"ח ז"ל. ובעל התרומות כתב דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ואי ללישנא קמא דאמר עור הרי הוא כבשר מאי קאמר אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך, אפילו בבהמה נמי. לשון ראבי"ה בכנף העוף שנשבר הפרק הראשון או אמצעי אם עור ובשר חופין רובו כשיצא הכל מותר אפי' האבר ואי לאו האבר לבדו אסור משום אבר מן החי.
<h2>דף עו:</h2>
ובהיותנו בברצילונה אירע שנשבר גף אווז סמוך למקום חבורו ולא נשמט, וכתב הרשב"א עוד לאדוני אבי נר"ו ז"ל התורה חסה על ממונן של ישראל ואלו הייתי דן מעצמי להיתר אני דן, לפי דשמוטת הגף אמרו ולא שבורת הגף. ולדעתי אין לחוש שמא נכנס קורט העצם לפנים ונקב הריאה, דאפילו נכנס אין לחוש שמא נכנס וניקב הריאה, שלא אמרו אלא בקוץ שנכנס בדוחק, אבל בשבירת העצמות לא. שאם כן אף נחוש שנשתברו העצמות אפילו במיעוטן ואפילו באחת מהן סמוכות לריאה ולשאר הדברים שנקיבתן במשהו, אלא שאין אומרים כן אלא בקוץ כמו שאמרתי. אבל מה אומר ושמעתי משם תלמידי רש"י ז"ל שהיו אוסרין משם רבותיו ז"ל. ומצאתי בתשובות שאלה שאלתי מרש"י על הגף שנשבר ואמר בכנף לא מיטרף אך חותכו מן הפרק והשלך. אבל אם נשבר למעלה לצד הגוף חיישינן לריאה וצריך בדיקה. ועכ"ז אני מחזר להתיר כשאני רואה העצם הנשבר שאין בו עוקץ אלא שבירתו בעיגול, ואפילו באת להתיר גופה אני חותך הכנף לפי שיצא העצם לחוץ ולא היה עליו אלא עור והעור לבדו אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך. ואני מסתפק אם בר גוזלא דוקא בלבד ואווזא דלא רכיך כל כך לא, או דילמא כל עוף רכיך הוא, ומשום שהיה מעשה בבר גוזלא אמרו [ע"ו ע"ב] שאני בר גוזלא דרכיך. ואתה בנפה שלך תבור, עכ"ל. ואדוני אבי נר"ו השיב שאין להסתפק בשבירת הגף, וכי להוסיף על הטרפות יש, כמו שכתוב לעיל. ומספק אמר לחתוך הכנף. וכן נראה לאדוני אבי נר"ו שאין להקל מספק בשאר עופות הואיל ולא קאמר שאני עוף דרכיך. אמנם בעל התרומות [הלכ' טרפות סימן כ"ד] אינו מחלק שכתב שאני בר גוזלא דרכיך אבל בבהמה בעינא רוב הכיסוי מן הבשר. וכן מצאתי בשם ר"ח ז"ל בר גוזלא דרכיך עור מצטרף לבשר אבל בבהמה לא. וכן ר' אליעזר ברבי נתן כתב עוף סתם ולא בר גוזלא. ותמה אני על הלשון שכתב הרשב"א ז"ל, ולא היה עליו אלא עור ועור לבדו אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך, דכי ה"ג אפילו בבר גוזלא אינו מועיל דהא לאיכא דאמרי בבהמה עור משלים לבשר, מיעוט עור משלים לרוב בשר, ובבר גוזלא עור מצטרף לבשר, פי' חציו עור וחציו בשר, וכן הלכה כמו שפסק ר"ח ז"ל. ובעל התרומות כתב דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ואי ללישנא קמא דאמר עור הרי הוא כבשר מאי קאמר אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך, אפילו בבהמה נמי. לשון ראבי"ה בכנף העוף שנשבר הפרק הראשון או אמצעי אם עור ובשר חופין רובו כשיצא הכל מותר אפי' האבר ואי לאו האבר לבדו אסור משום אבר מן החי.
